מקור תלמוד ירושלמי פאה ג׳:ז׳:י״ז
7 רַב אָמַר בִּמְזַכֶּה עַל יָדֶיהָ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר בִּמְחַלֵּק לְפָנֶיהָ. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא אָמַר מִקּוּלֵּי כְּתוּבָה שָׁנוּ כָּן. וְכֵן תַּנִּי בַּר קַפָּרָא מִקּוּלֵּי כְּתוּבָה שָׁנוּ. אָמַר רִבִּי בָּא טַעְמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא לֹא סוֹף דָּבָר בִּכְתוּבַּת מָנֶה וּמָאתַיִם אֶלָּא אֲפִילוּ כְּתוּבָה שֶׁל אֶלֶף דִּינָר מִקּוּלֵּי כְּתוּבָה שָׁנוּ.
פירוש ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ג׳:ז׳:י״ז
7 כתב יד א במזכה על ידיה. פי' הא דקתני במתני' דאם כתב לאשתו קרקע כ"ש אבדה כתובתה היינו במזכה על ידיה פי' דהיינו שהיא מזכה לכאו"א חלקו דמסתמא קבלה עליה והיינו דאמר אם קבלה עליה כו':
8 מקולי כתובה שנו כאן. פי' הכא בכתובה הקילו ובקל היא מפסדת כתובתה:
9 ומפרש דאפי' להאי טעמא דמקולי כתובה אין חילוק בין מנה ומאתים לשאר הכתובה דאפי' היתה הכתובה של אלף דינרין שהכניסה לו אפ"ה אבדה הכל דלא פלוג:
10 שייר מטלטלין לא עשה ולא כלום. פי' דנמי לא יצא ב"ח: